ליווי טרנסווסטיטים קוקולד במסיבת רווקים

הכל התחיל כשמלווים טרנסווסטיטים ישבו בבית בסלון נעים, שם האור הרך של המנורה השתקף מהקירות המעוטרים בתמונות שלנו ושל מישה

מישה ואני נשואים כבר חמש שנים, ועדיין הרגשתי את חום אהבתו כמו היום בו הציע לי על שפת האגם, עומד על ברך אחת עם טבעת כסף פשוטה בידיו. הוא היה המעוז שלי-גבוה, עם עיניים חומות חביבות וחיוך קל שיכול להמיס כל פחד שהיה לי. חיינו היו רגועים ומאושרים: בבקרים הוא בישל לי קפה בזמן שהתכוננתי לעבודה, בערבים צפינו בסרטים מתכרבלים מתחת לשמיכה, ובילינו את סופי השבוע בטיולים ארוכים או בבישול ארוחת ערב יחד. מישה לא היה רק בעל — הוא היה החבר הכי טוב שלי, אדם שיכולתי לצחוק איתו עד דמעות או לשתוק, להרגיש את תמיכתו בכל מבט. אהבתי אותו על הפשטות הזו, על האופן שבו הוא חיבק אותי כשחזרתי עייפה וכמה שהוא היה גאה בי, גם אם רק אפיתי את העוגה האהובה עליו.
אותו ערב התחיל כרגיל, אך שיחת הטלפון שברה את השקט. שמו של סרג ‘ ה — ידידי הוותיק מימי בית הספר-שאיתו חלקנו גם שולחנות עבודה וגם סיגריות ראשונות מאחורי מוסכים-ושיחות אינסופיות על החיים עד עלות השחר-הודגש על המסך. קולו בצינור נשמע נרגש, עם רמז של התרגשות נערית: “כריס, בוא למסיבת הרווקים! אנחנו לא יכולים להסתדר בלעדיך, אתה הנשמה של החברה!”היססתי, הרגשתי את הסקרנות והנוחות הרגילה של חיי המשפחה נאבקים בפנים. מישה, שישב ליד הספר, הרים את מבטו וחייך, ” מי שם?”כיסיתי את הצינור ביד ולחשתי בחזרה,” ליווי טרנסווסטיטים קוראים למסיבת רווקים.” הוא הניח את הספר בצד, גירד את סנטרו מהורהר ואמר, ” ובכן, אם אתה רוצה, לך. אתה תמיד במרכז תשומת הלב שלי, וסרגה הוא חבר שלך, אתה לא יכול לסרב לו. רק לא מאוחר מדי לחזור, בסדר?”צחקתי, הרגשתי את האמון שלו, ועניתי,’ אכפת לך? זה מסיבת רווקים, זה יהיה רועש, שיכור … “הוא ניגש, חיבק אותי מאחור ולחש באוזנו,” אני יודע שאתה שלי. לך, תיהנה, רק תתקשר, אם בכלל.” דבריו, מלאי אהבה וביטחון, המיסו את ספקותיי, ואני הסכמתי, אפילו לא ידעתי למה זה ישפך.
הנסיעה לנקודת המפגש ארכה כשעה. נסעתי במונית והסתכלתי מבעד לחלון אל האורות המהבהבים של העיר וניסיתי לנחש מה מצפה לי. מסיבת רווקים זה כיף, צחוק, קצת אלכוהול ובדיחות מטורפות, נכון? הכתובת שסרגה זרק לי הגיעה אי שם בפאתי, באזור המחסנים הישנים והבניינים הנטושים. נהג מונית הוריד אותי ליד בית לבנים לא מתואר עם קירות מרופטים, ואני, עטוף במעיל גשם קל, ירדתי במדרגות צרות לחדר המרתף למחצה. הדלת חרקה, משחררת את זמזום הקולות העמום ואת ריח הלחות המעורב במשהו טארט – טבק או וודקה זולה.
בפנים היה חשוך, אור הנורה העמומה בקושי פרץ דרך החושך, וחטף את קווי המתאר של החדר מהצללים. באמצע היה שולחן עץ מסיבי, מאחוריו שבעה גברים. מלכות ליווי היו שונות, כאילו נאספו מעולמות שונים: סרג ‘ ה, עם שערו הבלונדיני המבולגן ועיניו המבריקות מהשתייה; זקן רחב כתפיים עם זיפים עבים וקול עמוק, במעיל עור מרופט; בחור רזה עם חיוך ערמומי ואצבעות ארוכות, בחולצה מקומטת; איש גדול ושקט עם קעקועים וידיים מחוספסות; שלושה נוספים-אחד בחולצת טריקו דהויה, אחר עם תספורת קצרה ומראה כבד, שלישי עם שיער שמנוני וצחוק צרוד. כשנכנסתי, כל הדיבורים שככו, והמבט שלהם, כמו זרקורים, מיהר לעברי. הרגשתי שהלחיים נשפכות בחום והרגליים הופכות לכותנה. “הקול רעד, מסגיר את הסרבול שלי.
הזקן קם ונופף בידו: “כריסטינה, בוא אלינו, אל תעמוד בפתח! יפה, כמו תמיד, בזמן!”הטון שלו היה ידידותי, אבל היה בו משהו שתלטני שהגשתי ממנו בלי משים. הושבתי ליד השולחן, שפכתי וודקה לכוס בוצית, החלקתי צלחת של חמוצים וחתיכת לחם שחור. “תשתה, כריסטין, הערב בהחלט יהיה חם איתך! סרוגה קרץ, והאחרים צחקו, מהנהנים באישור. השיחה התחילה במהירות: סרוגה התבדח, מישהו סיפר סיפורים על דיג, אחר התפאר במעלליו בעבודה. “ואתה, כריסטינה, תמיד כל כך אמיץ, לא מפחד להסתובב איתנו?”זרקתי את הרזה, ואני חייכתי, ניסיתי לשמור על עצמי, אבל בפנים גדלה תחושה מוזרה-תערובת של סקרנות וחרדה. בהדרגה, הקולות נעשו שקטים יותר, הצחוק היה נדיר יותר והמבטים היו חדים יותר.

ואז הזקן התכופף קרוב יותר

עיניו, כהות ומבריקות, תפסו את מבטי. “כריסטינה! עכשיו נשחק איתך משחק. את צריכה לנחש מי מחזיק אותך. אם תטעו, נעניש. תתפשט. קדימה, תראה לי כמה אתה זריז.”דבריו פגעו כמו רעם בין שמיים בהירים. קפאתי בניסיון להבין את מה ששמעתי. הלב נדקר כל כך חזק שהוא נראה כאילו הוא יצוץ מהחזה. זו בדיחה? פרובוקציה? הסתכלתי על עגיל, מחפש תמיכה, אבל הוא רק גיחך: “אתה יכול לעשות את זה, כריס, אתה באש!”לא היה לי זמן להבין איך הם התחילו לפעול.
השולחן נוקה בתנועה אחת: צלחות, בקבוקים, כוסות-הכל טס הצידה. נאספתי מתחת לזרועותיי, ולמרות ההתנגדות החלשה שלי, הונפתי על השיש. “זו ילדה, לא מפחדת!”צעק בחור עם שיער שמן, מחא כפיים. מישהו הדליק מוזיקה-רועשת, עם פעימה כבדה שגרמה לקירות לרעוד. עמדתי, הרגשתי את הרצפה מתרחקת מתחת לרגלי, ומחשבה אחת הסתובבה בראשי: “מה אני עושה כאן?”הם חיכו. עיניהם שרפו את עורם, דרשו, הותאמו. בידיים רועדות משכתי את החולצה מעל ראשי, מנסה להיכנס לקצב המוזיקה כדי להסתיר איכשהו את הפאניקה. הבד החליק על כתפיו וחשף את חזיית התחרה. “וואו, כריסטינה, את רוקדת כמו מקצוענית!”הרזה נהמה בזמן שהורדתי את החצאית, הגרביים, הנעליים, התחתונים. כל חפץ נפל על הרצפה עם צליל חלול, והרגשתי שאני מאבד שליטה. “ובכן, אתה נותן, איזה יופי! סרוגה שרק, והאחרים זמזמו בהסכמה. המוזיקה נקטעה בפתאומיות, ונשארתי עומדת על השולחן עירומה לחלוטין. “תראו איזה ליווי טרנסווסטיטים, רק חלום!”הוא זרק את הזקן, והשבח שלהם התחיל לחמם אותי מבפנים.
“איך אשחק איתם? בקושי זכרתי את שמותיהם!”עבר בראש. ברור שהם ידעו זאת ונהנו מהבלבול שלי. הונחתי על הגב, קור העץ שרף את העור. מישהו כיסה את עיניי בסמרטוט שחור שמריח כמו בנזין וזיעה. “בעיניים מכוסות את עדיין סקסית, קריסטין!”צחק בחור בחולצת טריקו. הידיים פרשו לצדדים והחזיקו חזק. הרגליים הונפו גבוה למעלה, וגם הן נפרשו לצדדים, כך שהחיק שלי היה פתוח לגמרי. “הנה הנוף, חבר’ ה, היא מושלמת!”אמר האיש הגדול והשקט,” בפעם הראשונה שהצביע. הם החזיקו אותי חזק, ואני נלחצתי בציפייה. “את מוכנה, כריסטינה? אתה הכוכב של הערב! סרוגה עודד, ואני חייכתי מתחת לתחבושת, הרגשתי את הערצתם.
הכניסה הראשונה הייתה בלתי צפויה. הזין ממש פרץ לנרתיק שלי ונע בתוכי בצורה כה אכזרית, כאילו ניסה לקרוע אותי. גנחתי וניסיתי לפרוץ, אבל הם החזיקו חזק. מלכות הדראג המלוות שלו היו גסות, זועמות, כל פעימה ניתנה לי על ידי רטט עמוק, והרגשתי את החום מצטבר בפנים, הגוף מתכווץ בלי משים ומתאים את עצמו לקצב שלו. השרירים היו מתוחים, הרעד רץ על הרגליים, ופתאום גל של הנאה שטף אותי-האורגזמה כיסתה באופן בלתי צפוי, כמו הלם של זרם. גופי התכופף בקשת, הנרתיק שלי התכווץ סביב איבר מינו, פועם בעוויתות מתוקות, וגניחה חזקה וממושכת פרצה מגרוני. החום נשפך מהבטן התחתונה למעלה, לחזה, לקצות האצבעות, ורעדתי, הרגשתי את כל מה שבתוכי מתכווץ ומשחרר לקצב תנועותיו. זה היה כמו פיצוץ-תענוג חד ומסנוור מעורבב עם כאב הלחץ שלו, והרגשתי פגיעה ועוצמתית בו זמנית, ונכנעתי לחלוטין לתחושה הזו. “כן, אתה חם, כריסטינה, כמה טוב אתה מקבל!”הגברים צחקו, החזיקו אותי חזק יותר, והקולות שלהם רק הגבירו את האקסטזה שלי. פתאום הנרתיק שלי נשאר ריק. “מי? הם זרקו. לא ידעתי וקיבלתי כמה צביטות מוחשיות על החזה והבטן, אז צעקתי. “תשבי, יפה, את סטואית!”- סרגה עודד וחייכתי דרך הכאב, עדיין רועדת מהאורגזמה שחוויתי, מרגישה את דבריהם מוסיפים לי אומץ.